אל השיתין

על חיים נחמן ביאליק מאת דב סדן מאמר ראשון ; באפילת הסתירה נא ] שכבות שכבות נתגלה האדם לשורשי נפשו ובשורשי נפשו לנתיבות היצירה העברית . תחילה לא נתגלו אלא הקליפות העליונות , הלבושים . עמידתו של האדם בפני העולם ומנהגו וסיבוכו לא נתפסה אלא לאור הסיכסוך או ההשלמה האקטואליים , בני הדור . התפקיד שנחצב לשירה , לאמנות , לא נתקיים על ידה , היא לא היתה אלא בן לוויה , צד של סיוע לפובליציסטיקה . ראש תפקידה — להשלים בין האדם על חומרו ההיולי , חומר התוהו , שאינו מבקש להישמע אלא ליצר , ולבין מציאותה של התרבות , הקבע וכבלי המוסר - נתמלא עדיין בידי המוסד , שלפני דורות היתה האמנות כלי שרת לה , מוסד הדת . ודאי שלא דרך מקרה הוא , שהנפש לא נשקפה אלא במידה שהיתה מגולמה וגלויה בסיכסו ך ובהשלמה המפורשים , הברורים , של הדור ותפקידיו . שכן הכול נתגייס למעשה ההצלה של נתחי האומה הפזורה שניצבה , במסיבות הזמנים והמאורעות , על פרשת דרכים של כלייה ותקומה , וביום גיוס לא נפקד עט סופרים וחרוז משוררים . אך כל כמה שהמוסד , שקיים בידו תפקיד בתפקידה של היצירה , התערער והלך , כל כמה שהדת המשלימה בין היצר והכרח כיבושו נתפרק...  To the book