אשכנז של הדמיון

ז ' נט הדה בשנת 1998 חוויתי חוויה בלתי שגרתית . בביקורי בפולין יצאתי לחפש בית בשטי פטרשטרסה ( ברחוב שטיפטר ) בברסלו , היום - ברוסלו , מקום מודרני שתוכנן בידי ארכיטקט , אחיו של סבי , שהושפע מגרופיוס ומן האסכולה של הבאוהאוז . ידעתי שאם אמצא את הבית , אחפש בחצרו האחורית עצי פרי , אגס ותפוח , אני משערת , ואתאר לעצמי ילד חוזר מבית ספר וקוטף אגס או תפוח בשל וריחני לארוחה קלה ומהנה של אחר הצהריים . זכרו של המקום הזה חי בי ב , 1998 ונמצא בי מאז שאני יכולה לזכור אף שמעולם לא הייתי שם . הזיכרון צמח מסיפוריה של סבתי על חייה ועל חיי אבי בברוסלו שלפני המלחמה . לא ידעתי אם באמת אמצא את העצים או את הבית או אפילו את שטיפטרשטרסה מספר . 7 אך מה שמכונה זיכרון , שהתפתח מסיפורים שחזרתי וביקשתי לשמוע כילדה קטנה , יישאר עמי לעד . איך אפשר לזכור דבר שמעולם לא הכרנו ? אולי חשוב מזה , מדוע נרגיש צורך או רצון לזכור דבר כזה ? ובמה שונה זיכרון כזה או מידע כזה מחוויה שחווינו ? או האם הדמיון הוא רק חוויה מיוחדת שהייתה לנו ? שאלות אלו הן נושא מאמרי . אדון בארבעה סופרים ; יעקב גלטשטיין , יצחק בשביס זינגר , סטיב סטרן...  To the book