|
|
א . מבוא המחקר המדעי של לשון חכמים נשען מראשיתו בעיקר על שני כתבי יד מנוקדים של המשנה : כ"י קאופמן = ) כי"ק , ( שנעתק באיטליה במאה הי"א , וכ"י פארמה א' = ) כי"פ , ( שנעתק אף הוא באיטליה במאה הי"א . במקביל לזה תוארה לשון חכמים על פי כתבי יד המנוקדים בניקוד בבלי שנעתקו במזרח , והם שלושה : כ"י אססמני 66 של הספרא , קטעי גניזה רבים למשנה וכתב יד מתימן . חוקרי הספרות התלמודית וחוקרי לשון חכמים קבעו כאחד , שכל כתבי היד האלה מייצגים נוסח ולשון מן הענף הארץ ישראלי , שלא כמשניות שבדפוס ושלא כמשניות שעם הבבלי , המייצגות נוסח ולשון מן הענף הבבלי . מ' בר אשר מצא , שהענף הארץ ישראלי נחלק לשני טיפוסים : טיפוס מערבי ( כי"ק וכי"פ ) וטיפוס מזרחי ( כתבי יד בניקוד בבלי וכתבי יד בניקוד טברני : פארמה 27 'ב ואנטונין . ( 262 ההבדלים העיקריים שבין שני הטיפוסים מצויים בניקוד ולא בטקסט העיצורי . כך 29 עלה מן העיונים הראשונים שנתפרסמו עד כה , ונדרש עוד פרסומם של כתבי יד מן הטיפוס המזרחי כדי לבסס הבחנה זו . כאן אני מתאר את מסורתו הלשונית של כתב יד שנעתק במזרח במאה הי"ב . הוא שונה בכללים ובפרטים ממסורותיהם של כתבי ...
To the book |
|
|