ה. ערכים ותבל

. 3 סימן ההיכר הבולט של תפיסה זו שאנו עומדים לדון בה עכשיו הוא בכך , שאין היא מבקשת לדון בעמידתו של האדם ובערכו בגבולות האדם עצמו . שדה הדיון שלה הוא העולם או הקוסמוס , ולפיכך רואה עצמה תפיסה זו כאתיקה קוסמית , כדברי בעליה , כלומר היא מבירה במעמד הערך של כל נמצא . היא מביאה במניין שיקוליה מעמד זה , ולפיכך מסתבר מהנחותיה של תפיסה זו , כי ההתנהגות המוסרית אינה מוגבלת ליחסים שבין אדם לחברו' או שבין אדם לעצמו , אלא מן הדין שתתחשב באופי הערכי של המציאות כולה . סיכומו של סימן היכר זה של תורת מוםר קוסמית נמצא בניסוח 'הטבע רווי ערכים הוא . ' לפיכך אין השאלה על ערכו וערכיו של האדם נידונית לחוד . הואיל וכל מציאות נחשבת כרוויה ערכים , נחשב גם האדם כרווי ערכים . עולה השאלה : במה נבדלת ערכיותו של האדם מערכיותה של המציאות בכלל ? אנו רואים בתפיסה זו מעין היפוך של התפיסות הפסיכולוגיםטיות והםוציולוגיםטיות למיניהן : התפיסות הללו נטו לראות עובדות בלבד , והגיוון של ערכים נחשב לתוספת חברתית או תרבותית , ואילו כאן כל העובדות משוקעות מעיקרו של דבר במישור הערכים , ומישור זה בסיסו הוא אונטולוגי , ולא חברתי או ...  To the book