ד. חירות ורוח

. 4 ההיחלצות של יסוד המשמעות מיסוד המציאות באה על גילויה המלא שעה שאנו עוברים למישור הרביעי של החירות , היא החירות שבתודעת החי קבעות על ידי העקרונות , או החירות שבתודעת הזיקה לרוח . במישור זה , ובו בלבד , אנו נפגשים עם רישומי התפיסה שהחירות היא העדפה של מה שראוי להיות מועדף , תפיסה שנדונה בהרחבה בחלקו הראשון של דיון זה . אף על פי כן נהיה חייבים להסתייג מתפיסה זו בפרטים אחדים . את עליית היסוד של זיקה לעקרונות נובל להסביר בך : שעה שפועלת תודעת האחריות פועלת ההשוואה בין המצב כמו שהוא ובין המצב בראשיתו של העי צוב . אפשר לנו להשוות בין מצבים על פי אמת המידה הפנימית שלהם , כמו במשל שהבאנו לעיל , כשאנו משווים את מה שביקשנו להשיג אל מה שהשגנו בפועל . אבל אנו יכולים להשוות בין מצבים גם על פי אמת מידה שמעבר להם , למשל כשאנו משווים את מה שביקשנו להשיג ואת מה שהשגנו אל מה שראוי היה שנבקש להשיג ואל מה שראוי היה שיושג . במקרה זה תודעת ההשוואה אינה שרויה עוד ברמה של המצבים הפרטיים , אלא ברמה של היחס שבין המצבים ובין עקרונות הביקורת הנמתחת עליהם . משל כאילו שאלנו את עצמנו מהו יסוד הביקורת— כלום רק ...  To the book