א. אקדמת העתיד

המישור הראשון שבו נוכל לדבר על גילוי חירותו של האדם הוא עצם קיומו של האדם כמו שהוא . כאן עלינו לחזור ולהזכיר את הרעיון שהנחנו ביסוד דיוננו על סגולות האדם , כלומר את התפיסה של האדם כיצור הניתק מן המסיבות האופפות אותו או המתרחק ממהלך הטבע כמו שהוא . אנו רשאים לומר , שבעצם התכוננותה של הספירה האנושית , שאינה בת הסבר נאטוראליסטי ממצה , כיוון שיש בה ניתוק מן המסיבות , נפתח מרחב לפעולתו של האדם , ומרחב זה אינו נקבע על ידי המהלך של הטבע החיצוני . הספירה האנושית כמו שהיא , כיוון שהיא מרחב בעל מיבנה פנימי , מניחה מקום לפעילות מסוימת , פותחת פתח לשאיפות מסוימות , והללו לא היו באפשר לולא היתה קיימת אותה נקודת מיפגש שבין היקום מבחינתו הטבעית ובין הספירה האנושית במובן הצר של המושג . וכאן אנו חולקים על רעיון יסוד של שפינוזה וטוענים , כי בעצם היות האדם שרוי במצב האנושי הוא מוצא מן התחום הכולל של המציאות ונכנס למעגל בעל היגיון עצמאי משלו . כלום נוכל לומר , שלשונו של האדם נוצרה משום ההכרח של מהלך המאורעות של הטבע י כלום לא נהיה הייבים לומר , שיצירת הלשון היא שימה אנושית י ואפילו נניח שהלשון נוצרת כמין ...  To the book