ג. סדר והבנתו

. 4 המסורת הטוענת לפירוק הםינתיזה בין יסוד התבונה ליסוד הפעולה נוכל להבינה כשנתבונן בשאלה של הטעמים המביאים להעדפה . כל הטוען שיש מורה דרך אובייקטיבי להעדפה , והוא התבונה של העולם , או התבונה של ההיסטוריה , טוען ממילא שההעדפה היא מבחינה אובייקטיבית חד משמעותית , כלומר שידוע מה צריך להיות מועדף . הפעולה היא חופשית כשהיא תוצאה של ההכרה התבונית , וההכרה התבונית היא תבונית כשהיא תואמת את התבונה האובייקטיבית של העולם או של ההיסטוריה . השיקול של המסיבות' שעליו דיבר אריםטו , אינו עוד שיקול של מסיבות נתונות , ניסיוניות , שהן בתחומו של אדם הנתון במצב מסוים , אלא הוא השיקול של המסיבה בה"א רבתי , בלומר שיקול של המסגרת שהיא עצמה תבונית . כדי לומר שהחירות פירושה העדפה של מד , שראוי להיות מועדף , צריך כמובן לדעת מה ראוי להיות מועדף , וכדי לדעת מה ראוי להיות מועדף צריך מושא ההעדפה עצמו להיות תבוני . המסיבה האובייקטיבית של האדם צריכה להיות זהה עם התבונה של המציאות , בין שמציאות זו נתפסת כמציאות של הקוסמים , כמו אצל הסטיאה , ובין שהיא נתפסת כמציאות של ההיסטוריה , כמו אצל היגל ומארכס . אם מצויה פעולה שה...  To the book