פרק תשיעי: יום הזיכרון

25 . 4 . 1999 חלף יום הזיכרון . הצעתי להן להביא לחדר , כל אחת , את יום הזיכרון שלה . עפרה נבלעה בחדר הארונות הרחב המשופץ , לא הדליקה את האור משום שאין לה צורך לראות , היא מכירה את בגדיה בחוש ובמישוש המרקם והמיקום . הרגל משנים . דפדפה באצבעותיה בשמלותיה ועצרה על השחורה . השמלה השחורה עם הגב החשוף תיתפס אמנם סקסית , אך היא גם חגיגית ולא פרובוקטיבית מדי . בשערה נעצה שושנה אדומה . היום היא דואגת איך יציינו את מותו של גלי בטקסים . היא הגיעה להסכמה עם מנהל התיכון , בנימין חלוץ , על הנוסח " נפל בעת מילוי תפקידו . " זה חשוב לי , אמרה לו . המנהל הלך לקראתה , משום שזכר לגלי את ההתגייסות שלו , ברגע האחרון , למסיבת המחזור , ובכך הציל את האירוע . יום לפני חג המחזור שמיל הגיטריסט חטף חום גבוה ובנימין חלוץ נשאר ללא פתרון . ההרכב עומד כולו על שמיל . מאות יבואו לאירוע ובנימין חלוץ הוא אחרון המוהיקנים , מנהל מהדור הישן , " בית חינוך" ולא בית ספר , וחג המחזור לא פחות חשוב מהלימודים , הוא מסביר לכל מי שמוכן לשמוע . זה הבייבי שלו , שעומד על ההרכבים המוסיקליים של בית הספר , ושמיל הגיטריסט , הבייבי של הבייבי...  To the book