הקדמה מוקי צור

יעקב מורנו , מייסד הפסיכודרמה , ביקש שייכתב על קברו : " האיש שהביא את הצחוק לפסיכותרפיה . " הוא האמין בתיאטרון , בכוחו לעורר את יצר החיים . מורנו , יהודי ספרדי , ניהל ויכוח עם פרויד , היהודי אשכנזי — שניהם אירופים בנשמתם וגולים בהווייתם . הם נחלקו בדעותיהם באשר לזירת הטיפול ולמתודה . הפסיכודרמה שיצר מורנו תבעה לממש את הדיאלוג הטיפולי בדרך של תהליך קבוצתי , במשחקי תפקידים , בתיאטרון ספונטני . בקבוצת הפסיכודרמה שסיפורה מובא בספר זה , כל אחת מהנשים השכולות מגיבה אחרת לאסון , מתפקדת אחרת , נחשפת בקצב שונה . יש מי שמתרכזת בהקמת חיץ בינה ובין סביבתה , אחרת שוברת חומות ומחיצות עוד לפני שהיא מוכנה לכך . הן מספרות את סיפורן , מבקשות על נפשן , ובונות אחווה מיוחדת על ידי הסרת התחבושות ועמידה מול הפצע . התבוננות זו באמצעות התיאטרון והסיפור מצטרפת למעשה של גבורה המסוגל להסיר את מחסומי הנפש . רק נשים , אמהות , היו יכולות להעז לצאת להרפתקה כזו , שמה שמתגלה בה הוא מחוז לא ידוע . סיפורי האמהות , החפצים , התפקידים שהן ממלאות מחפשים כתובת לקינה . לקינה המסורתית יש נוסח , לחן , ויש כתובת . היא מבטאת קהילה...  To the book