הבונקר בתאטרון: אתר התנגשות בין צורות שונות של גבריות ישראלית

סיגל ברקאי מכונת הישרדות במחקרו הפואטי על ' ארכאולוגיית הבונקר' הבחין הפילוסוף של האדריכלות פול ויריליו בכמה מאפיינים ארכיטיפיים של הבונקרים הרובצים לאורך חופה הצפון מערבי של צרפת , ברצף הביצורים המכונה ' החומה האטלנטית' מתקופת מלחמת העולם השנייה . הבונקר , לדידו של ויריליו , הוא חיה מנמנמת שאורבת לטרפה מחופרת היטב באדמה , בעוד סדקי עיניה המוסווים צופים תמיד על סביבותיה ומשחרים לבוא היריב . הבונקר הוא גם קבר רחם , שטמון עמוק בתוך המרבצים של אמא אדמה . הבונקר הוא מונוליט : יציקת בטון נטולת חיבורים , אחידה , קומפקטית , שנשענת על כוח המשיכה , נעדרת שורשים ויסודות שננעצים לתוך האדמה . במקרה של הפגזה יכולה החיה המונוליטית הזאת לנוע קלות מצד לצד , בלי להיפגע , שומרת בתוכה את היצורים האנושיים שמצפים ממנה להגנה ולחסות . ויותר מכול , הבונקר הוא שריון שאפשר ללבוש ולהסיר על פי מצב הסכנה . זה איננו ' מקום מגורים' של קבע : בעת שלום הוא נזנח או נהפך לאתר של תיירות היסטורית ופנאי , ואילו בעת מלחמה קירותיו העבים , זוויותיו המעוגלות , מנגנוני ההסוואה המורכבים שלו , ציפוי השריון המתכתי , דלתות הפלדה , מ...  To the book