האם קיימת גילנות בטיפול בחולים במצב וגטטיבי? בחינת עמדות של פיזיותרפיסטים

נואית ענבר מבוא תופעת הגילנות מעוררת דיון רב תחומי עשיר בספרות הגרונטולוגית , הרפואית , הסוציאלית , המשפטית והפילוסופית . החברה המערבית עסוקה באינטנסיביות בטשטוש סימני הזקנה ונותנת עדיפות ברורה לצעירים יצרנים . מאפיינים אלה באים לידי ביטוי ברצף של תדמיות המייצגות הבניה חברתית שלילית כלפי זקנים : החל בצעיר נמרץ , עבור במי שאינו נמרץ - זקן , זקן חולה , זקן חולה כרוני , זקן וגטטיבי - וכלה ב"משול כמת . " על פי ישראל דורון , מודרניזם ופוסטמודרניזם חותרים ליצור אשליה של חברה ללא זקנים . ( Doron 2007 ) חיזוק לטענה זו וביקורת על היחס השלילי כלפי הזקן והנכה אנו מוצאים בדבריו של אבי עורי : " בחברה המדגישה נעורים , מרץ וחריצות , והמאמינה בכוח המדע והרפואה לרפא ולהתגבר על נכויות , קיימים אותות קין קשים והערכה מועטת לחולים החסרים נתונים אלה" ( עורי . ( 82 , 2004 תפיסה דומה , המרמזת על מדרון חלקלק שראשיתו בחברה המקדשת בריאות ויצרנות וסופו באובדן יכולות וערך , מובאת בספרו של זוכה פרס הפוליצר רוברט בטלר , לשם מה לשרוד ? . ( Butler 1975 ) טענתו היא שחיים בעלי משמעות יכולים להפיג חלק ניכר מהאימה מפני המ...  To the book