מיכל גוברין פי השפה

בקןר . הוילונות מוךךים , מצלים מק 1 אר העולם על מה שבפנים . הכל מצע . השלחן , הדפים , מערכת העטים המשלמת שאתה יודע לפרש להכין כלה הקשבה . ואז , אי שם , בעמק הלבן , כמו נתקת מפלת סלעים . רק הדה מפרפר , חרישי בעתים . פוקד - גם אם אין לו עדין רשום בע 1 לם , בחלל הבקר , מלבד הבל פה מתמהר , נעתק דרה לא היה . אתה מלים את העט , מסמן , מארן . כן , משהו בעמק נעור . חד העט מקרקר , מרפרף שוב ושוב סביב אותה נקרה - הנצן שנקשה ונבט . - 1 או אולי פי הבור הוא זה שנךעד , מהךהד לךנדון הענבל ביךף , הולם כמו הדלי שנתר ומזכיר לבאר מה יפרץ מקךבה (? כי הדפים פתוחים והלבן כה רב והגאות קרבה בגלים הפוקךים בכל ח י דש את טפת הכסף העוברת מלאה כירח בנקרת הצור , במקום ששפת כפף . ( וידענו מןמן . ביריבה שןדי מסךה לןךף כשמשכנו במיתר ההולןל מקצה העולם עד התהום שנעורה לעט ביךף , ש ^ נתה לקולי כי אקרא , "ענני ענני , מה צמאו שפתי . " ^ ךענו מזמן , ביךי ^ ה האחת , ראשונה ואחרונה , מה את ש ^ קום בעט שנוליף יד ביד בךממה , מה שיזל בדבור הזולג בז ? ה על re- בזמזום הזבובים שנצודו בוזךר , ברחש הקרב - עדין כל כך , ומבטח .  To the book