לרשום אותם כאן , לשם מה אני שואל , להפקיד בתחתית הספר הזה את מה שהיו המשפטים האחרונים , המובנים פחות או יותר , של אמי , שעדיין חיה במועד שבו אני כותב את הדברים האלה , אך כבר בלתימסוגלת לזכור , לזכור בכל אופן את שמי , שם שנעשה בשבילה לכל הפחות בלתי-ניתן להיגוי , ואני כותב כאן במועד שבו היא אינה מזהה אותי עוד , ובו , בעודה מסוגלת עדיין לדבר או להגות , מעט , היא אינה קוראת לי עוד , ובשבילה , על-כן , בעודה בחיים , אין לי עוד שם , הנה כי-כן מה שקורה , וכאשר נדמה שהיא בכל זאת עונה לי , היא עונה למעשה למישהו שהוא - שהוא במקרה - אני , בלי שתדע זאת , אם [ לפועל ] לדעת יש כאן פשר כלשהו , על-כן , בלי שאדע עתה בעצמי באופן ברור יותר , אני ששאלתי אותה שאלה זו או אחרת , כמו ביום ההוא בניס , בשעה ששאלתי אותה אם כואב לה " ) כן , ( " ואיפה , זה היה 5-ב בפברואר , 1989 היא השתמשה ברטוריקה שמעולם לא יכלה להיות שלה והעזה את החידוד הזה , שלצערנו היא לעולם לא תדע עליו דבר , לא ידעה ככל הנראה דבר , ואשר בנקבו את הלילה עונה לשאלתי : "אמי כואבת לי , " י' כאילו דיברה בשבילי , בה-בעת לעברי 5 תרגום : אבנר להב . ראה...
To the book