"חיילי השלום, אזרחי המלחמה" - המשמעות הפוליטית של האתוס התרבותי: המקרה של ארגון נכי מלחמת העולם השנייה באשדוד

אינה לייקין פתח דבר ב 1985 חגגה ברית המועצות ארבעים שנה לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה . ההיסטוריונית נינה טומרקין תיארה את החגיגות האלה כ"הצדעה הראוותנית האחרונה לעבר ההרואי" . ( Tumarkin 1994 , 29 ) שנת לימודים שלמה הוקדשה בבתי ספר ברחבי ברית המועצות לאירועי הניצחון במלחמה זו . ילדים תיעדו סיפורי גבורה וסבים וסכות שלחמו במלחמה התארחו בבתי ספר כדי לספר לילדים על הקרבות ועל חיי היומיום במלחמה . נראה שחגיגות יום השנה לניצחון היו הדבק החברתי המרכזי של אותה תקופה . הנרטיב של מלחמת העולם השנייה - המלחמה הפטריוטית הגדולה , כפי שכונתה בברית המועצות - הפך לאחד האמצעים המרכזיים בתהליך החברות של הילדים בברית המועצות . הנצחת המלחמה וסמל המאבק ההרואי היו לאמצעי חשוב של השלטון הסובייטי הן ליצירת הזדהות של האזרחים עם השלטון , הן להנצחת עליונותה של המדינה הקומוניסטית על מדינות המערב הקפיטליסטיות . אפשר אפוא לומר שבשלהי התקופה הסובייטית היתה אותה מלחמה אחד האתרים המרכזיים שסביבם כוננה הזהות הפוליטית של אזרחי ברית המועצות ( דוברמן . ( Weiner 2001 ; 2005 בתוך זמן קצר החלו הסמלים הפוליטיים של ברית המו...  To the book