זיכרון ושייכות: ותיקי מלחמת העולם השנייה בישראל

סווטה רוברמן המחקר על מאבקם של מהגרים להעצמה חברתית בסביבתם החדשה ועל תהליכי הבניית השתייכותם בחברות הקולטות נוטה להתמקד בדורות הצעירים יותר . למהגרים קשישים ( בני יותר מ ( 75 יוחדה רק תשומת לב מועטה ' , בשל הנחת היסוד הנפוצה שהקשישים פסיביים ואפתיים ובאופן כללי אינם מסוגלים להשתלב בחברה הקולטת . ( Gelfand 1989 ; Litwin 1995 ) מצבם של מהגרים קשישים מתואר במונחים של תלישות על סמך ההנחה המוקדמת שהם חיים בניתוק מוחלט - פיזי , חברתי והיסטורי - מהמקומות שבהם בחרו לחיות . התפיסה הזאת של תלישות , שהיא תוצר העידן הפונקציונליסטי של הפוליטיקה של האינטגרציה , תרמה לדחיקתם של הקשישים לשוליים , חיזקה את מטבעות הלשון של הגילנות והביאה לידי המעטה בערכה של הגירת בני הדור הקשיש כנושא ראוי להתעניינות סוציולוגית . דחיקתם לשוליים גוברת לנוכח הנטייה להתמקד ביחידת המשפחה ולראות בה את קטגוריית המחקר העיקרית . הזקנים נדחקים למעמד של חברים לא יצרניים ביחידת המשפחה ( להוציא את התפקיד המסורתי של סבים וסבות , ( ועוד כאלה המצריכים טיפול וסעד . אפיון כזה שולל מהם כל סוכנות פעילה והופך אותם לבלתי נראים מבחינה חברתי...  To the book