עולמם של גדולים

שמא יהודה פרידמן למשה בר אשר , אשר בידו כרוכות יחד לשון התורה ותורת הלשון " אין עולם אלא אחד . " לפי חז"ל הושמעה דעה זו בתרעומת המינים וקלקולם בתקופת בית שני ' . אם טיעון זה נחשב מינות ואפיקורסות מבחינת אמונות ודעות , הרי מבחינה לשונית - אופייה המילוני של המילה עולס - על אחת כמה וכמה שהוא דחוי ומבוטל . עולם במקרא משקף מושג של זמן , בהוראה קרובה ל"נצח , " ואילו בלשון חז"ל נוספה בו משמעות אחרת , כגון "יקום" או "קוסמוס , " והיא ההופכת להיות המשמעות השלטת בלשון חכמים . המעבר מלשון מקרא , אשר בה משמשת עולמ במרחב של זמן , ללשון חכמים ולשימושה של מילה זו במרחב המקום , הוא מן המעניינים ביותר בתולדות ניבי לשוננו . מתי אירעה התפתחות זו , ומה גרם לה ? כבר ביקשו המעיינים בשאלה זו לומר 2 שיד הארמית בגו , הארמית אשר בה עלמא מוסבת על מרחב המקום : מרי עלמא ! שתי תשובות בדבר . למעשה , אותה תמורה ממש התרחשה אף בארמית במשמעה של תיבת עלם / עלמא , ואפילו בדוגמה דלעיל . בתקופה הראשונה מרי עלמא " ) אדון עולם ( " מראה על נצחיותו של אדון עולמים , ולא על היותו מושל בעולם כולו . המעבר בהוראות של עולם קשור לתמורה...  To the book