מכווני לבם, מחזירי פנים ומחזרים: הביטויים המשמשים להוראת כיוון התפילה בספרות חז"ל

יצחק ספיר פתיחה על מקומות שיש ליתן בהם קברות ובורסקי שריחם רע אמר ר' עקיבא : "לכל רוח הוא עושה , חוץ ממערבה" ( משנה בבא בתרא ב , ט . ( בתוספתא מובא הדין , וטעמו - " מפני שהיא תדירא" ( שם א , ח . ( בסוגיה שבבבלי הועתקה ההלכה ממשמעה האקולוגי לשאלת מקומה של שכינה : "אלא מאי תדירא ? תדירא בשכינה , דאמר רבי יהושע בן לוי : בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה" ( בבא בתרא כה ע"א . ( מדברי ריב"ל עולה שיש להתפלל למערב , לפי ששם מקומה שלשכינה . מסקנה זו דוחה אותה ל' גינצבורג בתוקף , לפי שחלוקה היא לדעתו על כל דברי התנאים במקורות השונים . וכך הוא כותב : "מעולם לא נחלק אדם על המשנה ( ברכות ד , ה-ו ) והברייתא בתוספתא ( שם ג , טו-טז ) ובשני התלמודים ( בבלי שם ל ע"א וירושלמי שם ד , ד , דף ח , עמ' ב-ג , ( שהמתפלל מחזיר את פניו כלפי ארץ ישראל ירושלים והמקדש ' . " בדברים שלהלן נבחן את המקורות שהביא גינצבורג ואת מקבילותיהם , ונבחן הכדברי גינצבורג יש בכולם הוראה חד משמעית להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש , אם לא . א . מכוונים לבם שנינו בתוספתא : סומה ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוונין את לבם כנגד א...  To the book