|
|
אליעזר גלינרט מאמר זה עוסק בצד התחבירי של לשונות כימות של מיעוט בעברית של ספר בן סירא , המגילות הגנוזות וספרות התנאים . התבססנו על החומר שבקונקורדנצייה של אותה ספרות , שהכינה האקדמיה ללשון העברית בהדרכת פרופ' זאב בן חיים ' . רשימה של המקורות אשר עליהם הושתתה קונקורדנצייה זו מובאת בנספח . לא רצוי לכאורה לטפל בספרות קומראן ובספרות התנאים כבמקשה אחת . ואולם מלכתחילה בחרנו לבדוק מהי מידת הקרבה בין המקורות "המסוגננים" למקורות התנאים , ואף ערכנו השוואות קצרות עם נוהגי לשון המקרא , כדי להוסיף גוון דיאכרוני לתמונה הסינכרונית שהיא עיקר ענייננו . הכימות הוא ביסודו תופעה סמנטית הבאה לידי ביטוי בפעלים ( כגון התמעט , ( בשמות תואר ( כגון מעוט ) וגם בכמתים ( כגון קמעה . ( הכמת הוא חלק דיבר שתפקידו הבלעדי הוא כימות , ולדעתנו יש בהתנהגות התחבירית המיוחדת של מילים כגון הרבה , עוד , מעט , קמעה כדי להצדיק חלק דיבר בפני עצמו , אשר נקרא 2 לו כמת , כפי שכבר נהוג בתיאור העברית בת ימינו ובתיאור שפות רבות אחרות .
To the book |
|
|