הטעמת מלעיל בלשון חכמים עדותם של יהודי תוניסיה ומשמעה

יהודית הנשקה למורה ורע , למשה בר אשר לשון חכמים תיטיב דעת , מרפא לשון עץ חיים סוגיית ההטעמה היא מן החשובות בבלשנות העברית , הן בלשון המקרא הן בלשון שלאחר המקרא , והעלום בה מרובה מן המפורש . אכן חוקרים רבים עסקו בשאלה הדיאכרונית בדבר טיבה , מעמדה וגלגוליה של ההטעמה במסורת טבריה של 2 המקרא ' . גם בלשון המאוחרת למקרא , לסוגיה ולתקופותיה ( לשון המגילות , לשון 5 4 3 חז"ל , לשון השומרונים ומסורת בבל , ( נידונה שאלה זו . ברם יש להעמיד על ייחודן של מסורות העדות בפרשה זו : כאן אין צורך להסתפק ב"עדויות נסיבתיות , " 6 המשמשות לרוב בענייננו , לפי שבתחום זה מתאפשר השימוש במסורות חיות של מבטא המלמדות במישרין על ההטעמה בקהילות השונות . בדברים שלהלן , המיועדים לבחינת הסוגיה מתוך עדותם של יהודי תוניסיה , אזדקק אפוא ללשונם החיה של יהודי קהילותיה . הטעמת המילים העבריות בקהילות צפון אפריקה שנחקרו עד כה מתאפיינת בהתאמה רבה לכללי טבריה . הווי אומר , רוב המילים תוטעמנה מלרע כמקובל במסורת טבריה , ואילו המילים המלעיליות על פי כללי ההטעמה הטברניים 7 תימצאנה מלעיליות אף בצפון אפריקה . והנה , קהילות תוניסיה מופיע...  To the book