הספר בוחן את הקרבה והריחוק בין מחשבת ברוך שפינוזה לבין מחשבת פרידריך ניטשה.
נקודת הדמיון המרכזית והבולטת ביותר בין הגותו של שפינוזה לזו של ניטשה היא שלילתם המפורשת את קיומו של האל הדתי ובעקבותיה ניסוח של אתיקה אנושית עבור מי שניתן לכנות "אדם ללא אלוהים": אדם שהציר המרכזי למחשבתו ולחייו איננו עוד האל הדתי.
אך גם נקודת שוני בולטת ומשמעותית הופכת את ההשוואה ביניהם לפורה מבחינה פילוסופית: בעוד שפינוזה פורש, בספרו אתיקה, משנה שיטתית, שמשקפת את שאיפתו לדון בסוגיות פילוסופיות לפי הדגם הגיאומטרי, ניטשה מתנגד באופן מפורש לעשיית פילוסופיה כשיטה ומקדיש חלק ניכר מכתביו לקעקוע רעיון זה.
החשיבה הפילוסופית, כך אני מאמין, היא ניסיון למתוח את גבולות החשיבה האנושית עד בלי די. שפינוזה וניטשה בהחלט לקחו על עצמם משימה זו, הן בנקודת הדמיון ביניהם, שמבקשת לחשוב על המשמעות הקיומית של "אדם ללא אלוהים", והן בנקודת השוני ביניהם, שיוצרת עימות בין הפן הלוגי והשיטתי במחשבת האדם לבין הפן האסוציאטיבי והספונטאני בה.
שי פרוגל, ד"ר לפילוסופיה, מלמד בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל-אביב. ספריו הקודמים: רטוריקה ו-The Rhetoric of Philosophy.
To the book