הספר שלפנינו הוא עיו ןמחודש בסיפורי עגנון הבאים: "עגונות","גבעת החול "האדונית והרוכל", סיפורים, שראו אור במחצית הראשונה של המאה העשרים, ודומה שנחקרו כבר עד תום ולא נותר עו דבר לחדש בהם,
ולא כן הדבר.
מסתבר כי רבים מסיפורי עגנון, על אף הזמן הרב שחלף מאז פרסומם, ועל אף הפרשנות הענפה שנכתבה עליהם, נותרו בלתי מפוענחים.
כך למשל מתבבר כי הסיפור "עגונות", שכבש לעצמו מעמד של יצירת מופת במכלול היצירה העגנונית, הוא סאטירה סמויה על הציונות ההרציליאנית-חילונית, כפי שהיא מתגשמת בארץ ישראל.
ובאשר ל"גבעת החול", מה משדר לנו סיפור זה? מי היא אותה עלמה שאננה ויעלת החן, אהובתם של סופרים ומשוררים צעירים?
ובאשר לסיפור "האדונית והרוכל", מה היא משמעותו הסמלית-אליגורית של סיפור אימים זה,
שכה הרבו לפרשו?
To the book