ואנה וונוצ'יני, הכתבת הדיפלומטית של העתון האיטלקי "לה רפובליקה", קשורה לאיראן כבר למעלה מעשרים שנה. היא מהלכת בין אנשיה ועקר ענינה הוא דיווח אודות חיי היומיום של האיראנים. היא מתבוננת בחזית השחורה של צ'דאר ומביאה את מראות ושיחות עם נושאי המשרות וכהני הדת השמרניים הרפורמיסטים. מנגד היא מסירה את הצ'ודאר ומביאה את הקולון של הנשים המציצות אל החופש, את קולם של הצעירים והסטודנטים המרדנים, חושפת את העוני הנורא ואת המובטלים הרבים ואת הייאוש.
דיווחה הוא הכי למרות שאיראן מכוסה בצ'ודאר שחור, צודק הבמאי האירני פארי סאברי כי "באיראן ימי הצ'ודאר לא יהיו ארוכים". האגרסיה האירנאית היא ביטוי לשמרנות איסלאמית והתגוננות, ובאחת היא מבטאת אמצעי להסתרת התסיסה. לכן מושלכת עתה תקווה כי בבחירות הקרובות, בחודש יוני, יתחולל שינוי. בהכללה מחכה איראן לברק אובמה. היא מצפה לדה-דמוניזציה של איראן, לדיאלוג עם המערב, ולהכרה במעמדה כשותף אזורי חיוני. ככל שהלחצים מן החוץ יתפוגגו יתחזקו המתונים והרפורמיסטים, רוח חדשה תפרוץ מבית ומחוץ.
To the book