בשנות העשרים והשלושים הפכה תל אביב למרכז העירוני של היישוב היהודי בארץ ישראל. "אור וים הקיפוה" משחזר בשפה קולחת והומוריסטית את חיי היומיום בעיר הצעירה בשני עשורים מעצבים.
מדוע נאמר שתל אביב היא מקום המתאפיין בחופש, דינמיות ועליצות? האם הצליחה העיר להפוך ל "אי של אירופה" בלב המזרח התיכון או שמא מעידים אי-אלו ממאפייניה דווקא על השפעות ה"שטטל" והלוונט?
כיצד התפתחו וטופחו בעיר תרבויות משנה ומה היה תפקידם של ארגונים אזרחיים שפעלו בה? באיזה אופן שיקפו האירועים הציבוריים שהתקיימו בתל אביב את תרבותה של "העיר העברית הראשונה" ובנו נדבך נוסף בזהותה?
זהות זו קשורה גם במקומה של תל אביב כמרכז צריכה, שכן הקניות בה הפכו לפעילות פנאי פופולרית, לצד צורות בידור נוספות: שהייה על שפת הים, ישיבה מתמשכת בבתי הקפה, יציאה לקולנוע, ריקודי נשף וריקודי רחוב.
מתוך היומיום על גילוייו הרבגוניים עולה כפסיפס מערכת תרבותית תל אביבית בעלת דפוסים אופייניים ונשנים: דומיננטיות של האתוס הבורגני לצד מגוון של סגנונות חיים, רפלקטיביות ונטייה נוסטלגית, איזון עדין בין אינדיבידואליזם הדוניסטי לבין קולקטיביזם מגויס.
"אור וים הקיפוה" חושף בפני הקורא את שורשיה של ההוויה התל אביבית ומסביר את תהליך יצירתה של תרבות עירונית, שהיא בה בעת קוסמופוליטית מאוד ומקומית כל כך.
ד"ר ענת הלמן מלמדת במכון ליהדות זמננו, בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית.
To the book