ספר זה הוא בעיקרו דיון בהיסטוריה של הקרקע בארץ ישראל, בימי רומי, שקשורה בו גם הדמוגרפיה של העם היהודי בארץ ובגולה באותה תקופה. הדיון בקרקע בארץ ישראל מצביע על צמצום הדרגתי של בסיס המחיה העיקרי שהיה ליהודי ארץ ישראל, הקרקע. חלקות קרקע רבות נשמטות מידיהם בגלל הפקעות ובגלל יישוב חיילים משוחררים של צבא רומי במשך דורות; וגם בגלל סיבה פנימית, הפקעת קרקעות על ידי מלווים בריבית, המעבדים אותן באמצעות אריסים ועבדים.
נוסף לזה גם תהליך של פיצול קיצוני ברכוש הקרקעי עקב מתנות נישואין ודיני ירושה. יש בתמונה הכללית המתקבלת מכל אלה, ביחד עם הריבוי הטבעי הגדול מאוד של האוכלוסייה היהודית, כדי להסביר את הירידה מהארץ של חלק מאוכלוסייה זו, בבקשת פרנסה. זה המפתח העיקרי להבנת הפיזור של העם היהודי בארצות הגולה הרבות; יש לזכור, עם זאת, שהיהודים היו רוב אוכלוסיית ארץ ישראל עד לחיסול היישוב היהודי בידי הצלבנים, כשחלקם נרצחו וחלקם נמלטו מהארץ.
משה גיל, חתן פרס ישראל בהיסטוריה של ארץ ישראל, היה מראשי 'השומר הצעיר' ברומניה, ואחר כך חבר קיבוץ רשפים, בבקעת בית שאן. הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל-אביב.
To the book