הרב שלמה בכור חוצין, שחי בעירק בין השנים 1843 - 1892 לקח על עצמו, מבלי משים, להיות שופרה של יהדות בבל ואיש הקשר שלה עם התפוצות היהודים בארצות השונות.
מהות הקשר ואבן הבסיס שלו הייתה השפה העברית בה כתב הרב איגרות רבות, שתפסו מקום של קבע בעתונות העברית בארצות אירופה באותה התקופה.
קריאה באיגרות פותחת לפנינו פתח לעולם איטלקטואלי של איש משכיל, יהודי חם היושב "בתוך עמו", תרתי משמע, כבן לקהילה יהודי בבל ובנה הטבעי של קהיליית יהודי התפוצות בעולם. בתור שכזה מדווח רשב"ח בעין בוחנת וממוקדת על אורחות חיי היהודים בבבל, ובאותה עת הוא מגלה פתיחות והבנה לחיי התרבות של יהודי המערב.
עבודת הלקט של פרופ' לב חקק ומחקרו בתחום מצביעים על תפקידה המיוחד של העיתונות העברית, שהיוותה ערוץ תקשורתי, תרבותי וחברתי בין קהילות היהודים השונות וידעה להדגיש את המשותף, שהוא רב מהשונה.
במבוא לאיגרות , שנחשפות בפני הקורא כאן לראשונה, פורש פרופ' חקק תמונה רחבה הסוקרת את החיים היהודיים בקרב יהודי עיראק ובונה עוד נדבך בספרות המחקר של יהדות המזרח.
To the book