סיפורו של היישוב הישן האשכנזי בשלהי התקופה העות'מאנית הוא סיפור של חברה מיוחדת במינה, שהיתה אמורה להיות חברת מופת המקדישה את זמנה לתפילה וללימוד תורה בארץ הקודש, אבל היתה לחברה שנודעה בעולם היהודי במריבות שבשעריה. בשל פילוגה ופיצולה לכוללים ולמוסדות, לא התגבשה בה אפילו הנהגה קהילתית רבנית אחת, גם לא לנוכח המשבר הקיומי של מלחמת העולם הראשונה.
בתוקף היותה 'חברת לומדים' , שרבים מבניה עסקו בלימוד תורה, תבעה מן העולם היהודי תמיכה כלכלית, אך לא הצליחה להעמיד גדולי תורה שהעולם היהודי יזקק להוראתם, וישיבותיה לא משכו אליהן את המוכשרים שבלומדי התורה בעולם היהודי (...) כושר ההתמודדות הזה אמנם לא נמצא לו ליישוב האשכנזי הישן בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהיה קרוב להתמוטטות ולהתפוררות, לולא הסיוע 'הציוני', אבל לאחר המלחמה וכינון המנדט הבריטי, וגם, למרבה האירוניה, עקב התפתחותו של היישוב היהודי הציוני, שהיה לארץ מקלט ליהודי הגולה האירופית, החלה הקהילה הזאת להתאושש.
To the book