ולדימיר סרגייביץ' סולוביוב (1853-1900) היה פילוסוף, משורר, הוגה דעות, מחזאי ומבקר ספרות, שהטביע חותם עמוק על הספרות והמחשבה ברוסיה.
בין מעריציו היה דוסטויבסקי, שתיאר אותו בדמות האב זוסימה ברומן האחים קרמזוב. אחד העם, דובנוב, ביאליק ושלום אש התייחסו בכתביהם לדעותיו. הראי"ה קוק אף ראה בו אחד מחסידי אומות העולם.
"אנו (...) נושאים את עינינו אל שירתו של סולוביוב (...) ורואים בה פתח תקופה", כתב עליו אברהם שלונסקי, שתרגם משיריו לעברית.
כתיבתו של סולוביוב נותנת ביטוי להשכלתו הרחבה, שכללה גם ידיעת עברית, תנ"ך, תלמוד וקריאה בספר הזוהר.
"סופיה", הראשון בכתביו המקובצים כאן, הוא חיבורו ההגותי הראשון ונכתב בצרפתית בזמן מסע על פני אירופה ומצרים. החיבור לא פורסם בחייו ונשאר בעיזבונו ככתב-יד.
את "משמעות האהבה", חיבורו המפורסם ביותר, כתב לאחר שסיים כתיבת 130 ערכים פילוסופיים ל"מילון האנציקלופדי" הגדול, וחזר לכתיבה פילוסופית "טהורה".
"התלמוד והפולמוסים העכשוויים עליו באוסטריה ובגרמניה", כתב הגנה נלהב על רוחו המוסרית של החוק התלמודי, התפרסם לראשונה בשנת 1886.
תרגום מרוסית, מבוא והערות: חמוטל בר יוסף.
To the book