מתוך ה"פתח דבר"
מאת ד "ר הרולד האו
אין זה חיזיון נפרץ לראות אדם שאיננו איש חינוך הופך להיות נושא הדגל בדיון על התפתחויות חינוכיות. ואולם , במדינה דמוקרטית, החינוך - בצדק - הוא מעניינו של כל אזרח . נאמן להשקפה זו, הרהיב מקס רואו עוז להציג את דעותיו על האופן שבו יוכלו בתי-הספר בישראל (ואולי גם בארצות אחרות, אם כי אין הוא אומר זאת) להיטיב לשרת את הדור הצעיר ואת ארצו .
אמירתו היא אתגר . הוא מאתר את ליקוייה של מערכת החינוך, ומציע דרכים
לניצול המידע והניסיון שנרכשו לאחרונה למען קידומה . אין הוא מהסס להפליג במסקנותיו אפילו אל המעוז המקודש של העולם האקדמי, ולקבוע שהאוניברסיטאות מסוגלות לקדם את נושא הלמידה באותה דרגה של יעילות ותוך חיסכון כספי ניכר. בארצות רבות בעולם החופשי שוררת דאגה לגורל מערכת החינןך. אך ככל הידוע
לי, מרביתן של ההצעות נמנעות מלהציע שינויים מהותיים במערכת הקיימת .
מקס רואו מתווה גישה מעמיקה יותר . עיקר העיקרים של חיבורו הנו קריאה לאינדיבידואליזציה של הלמידה בבתי-הספר ובאוניברסיטאות - קריאה השואבת חיזוק נוסף מהקידמה הטכנולוגית של ימינו . אך טבעי הוא - ואני מודע לכך - שתגובתם של אנשי החינוך לרעיונותיו של מקס רואו עשויה להיות בבחינת כבדהו וחשדהו. ואולם, תקוותי היא שישכילו לראות בדברים אלה בראש ובראשונה הזמנה לדיון. חשוב גם שהצעדים המעשיים המתבקשים מהם יינקטו בטרם יחלוף זמן רב מדי. משבר החינוך הפוקד ארצות רבות , ולא רק את ישראל, מחייב פעולה לאלתר .
To the book