הדיון על מהימנות ההיסטורית של התנ"ך מתנהל כבר מראשית תקופת ההשכלה באירופה. ראשוני הארכיאולוגים של ארץ-ישראל ראו בפרקים ההיסטוריים של התנ"ך שיקוףשל אמת היסטורית, אולם השלהי המאה העשרים החלו חלנשב רוחות חדשות- ישנות מכיוון האונברסיטאות באירופה שנטו לבטל את הערך ההיסטורי של חלק גדול מסיפורי המקרא.
חיבור זה בא להציג בכלים ארכאולוגיים את העימות בין המקרא לארכאולוגיה.
ניתוח מחודש ועדכני של הממצא הארכאולוגי ושל הנתונים ההיסטוריים מצביע על כך שאין סתירה מהותית בין שני התחומים.
מטרת הספר לקרב את הארכיאולוגיה ללומדי התנ"ך ולהציבה ככלי עזר ראשון להבנת הריאליה המקראית, ובד בבד להציב את התנ"ך במקומו הראוי, המפיח רוח חיים בממצא הדומם.
To the book