מתאר ומנתח את הפרדיגמות המודרניסטית והפוסט-מודרניסטית ואת השפעתן על החינוך ותכנית הלימודים. הפרדיגמה המודרניסטית מהווה "חזון סגור" הנובע מן התפיסה המדעית טכנולוגית של המאות ה-17 וה-18; הפרדיגמה הפוסט-מודרניסטית מהווה "חזון פתוח" הנובע מביקורת בת זמננו על הנחות היסוד של הפרדיגמה המודרניסטית ותוצאותיה. מהפרדיגמה המודרניסטית נובע חינוך המבוסס על העברה סמכותית של ידע מהמורה לתלמיד ותכנית לימודים ליניארית בעלת מטרות מוגדרות; מהפרדיגמה הפוסט-מודרניסטית נובע חינוך דיאלוגי בו נוצר ידע משותף ותכנית לימודים כאוטית בה מתהוות המטרות בתהליך הלמידה.
אנו שרויים בעיצומו של חילוף פרדיגמות, והפרדיגמה הפוסט-מודרניסטית טרם גובשה. נדמה כי החינוך ותכנית הלימודים העתידים להגיח ממנה יהיו שונים מאוד מן החינוך ותכנית הלימודים שידענו. הספר מעמיד טיעון עשיר וסוחף לטובת תפיסה אחרת של למידה, הוראה ותכנית לימודים.
To the book