גאולת קרקעות ארץ-ישראל היתה אחת ממשימותיה המרכזיות של התנועה הציונית. ההכרח הבסיסי בקרקע ליצירת כל מפעל התיישבותי חדש, או להרחבת הקיים, וכן הנחיצות להעביר את קרקעות ארץ -ישראל לבעלות יהודית בדרך להשגת מטרותיה הפוליטיות של הציונות, הם שגרמו לעניין המיוחד שגילתה תנועה זו בתחום גאולת הקרקע. ספר זה דן איפה בתקופת השנים 1902 - 1914, החופפת אמנם ברוב-רובה את תקופת העלייה השנייה, אך ראשיתה במפנה שחל בגישתם של נושאי המפעל ההתיישבותי - הבארון רוטשילד, מצד אחד, וחובבי-ציון, מצד אחר, לגבי המפעל ההתיישבותי בכללו.
To the book