כמעט לא חולף יום ללא דיווחים על אלימות כלפי נשים. הן מוכות ונרצחות, ומקלטי נשים מלאים עד אפס מקום, ומספרם אינו מספיק למלא את הצרכים. קיימת מחאה ציבורית, אבל אין בה די כאשר האלימות גוברת, וגילוייה לא פוסחים על אף שיכבה באוכלוסייה. השאלה העומדת במרכז הספר היא, האם האלימות כלפי נשים נתפסת בחברה הישראלית כנורמה או כסטייה. המחקר מציג את הטענה, כי בחברה הישראלית נחשבת האלימות נגד נשים לסטייה נורמטיבית גרידא.
To the book