למדינת ישראל היסטוריה ארוכה של רפורמות בשירות הציבורי, אך יישומן לרוב מוגבל ורק חלק קטן מהן מסתיים בהצלחה. מדוע במרוצת השנים רפורמות מסוימות מצליחות ואחרות נזנחות? מדוע המלצות מסוימות חוזרות על עצמן דוח אחר דוח והחלטה אחר החלטה, אך אלו אינן מגיעות לידי יישום כלל?
האם דווקא גישה המכירה במפורש באתגרים של "ריאל פוליטיק" וניתוח רבדים סמויים יותר של חסמים ושל דינמיקות כוח (כלומר מהי המציאות האפשרית לאור יחסי הכוחות ולאו דווקא מהי המציאות הרצויה) יכולים לסייע ביישום רפורמות במגזר הציבורי גם בהקשרים שמעניינים את הציבור פחות?
מחקר מדיניות זה מנתח לעומק שש רפורמות מרכזיות בשירות הציבורי – מה קרה מאז לאורך השנים – ובעיקר מתמקד בניתוח מערכתי של חסמים ליישום והטמעה. המסקנה העולה מהמחקר היא שהידע של "מה" צריך לעשות כדי לשפר כבר קיים באין־ספור דוחות ומחקרים, ולפיכך מעתה ואילך מומלץ למקד את הרפורמות ב"איך" לגרום לזה לקרות.
To the book