הכנסת היא בית הנבחרים של מדינת ישראל. תפקידיה הם ייצוג, חקיקה ופיקוח על הרשות המבצעת. בתחום החקיקה הכנסת חריגה בנוף הפרלמנטרי הבינלאומי: הליך חקיקת החוקים בישראל מתנהל ללא בסיס חוקתי איתן, והוא מוסדר בעיקרו בתקנון הכנסת. יתר על כן, מספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת בשני העשורים החולפים עצום, בלא אח ורע בעולם הדמוקרטי; בהיות כלי החקיקה הפרטית בישראל נגיש לכולם ולמעשה נטול חסמים ממשיים, חברי הכנסת עושים בו שימוש מופרז. בתפקידה כמפקחת הכנסת אינה פועלת ביעילות. העבודה בוועדות — מנגנון הפיקוח החשוב ביותר — אינה יעילה בגלל מיעוט יחסי של חברי כנסת הפנויים לעבודה הפרלמנטרית. מנגנוני הפיקוח של המליאה, ובראשם השאילתה, נתקלים אף הם כבר תקופה ארוכה בקשיים רבים.
נוסף על תפקידי החקיקה והפיקוח, הכנסת צריכה לשמש גם במה לדיון ציבורי מעמיק. תפקיד זה הולך ונשחק, בעיקר בגלל העמקת הקיטוב והתגברות הפופוליזם בפוליטיקה הישראלית, אך גם בשל עלייתן של במות נוספות לצורך דיונים וּויכוחים בנושאים ציבוריים ולאומיים חשובים. כל אלה מכרסמים במעמדה של הכנסת ומחלישים אותה. חיוני אפוא לשפר את עבודת הכנסת בתחומים שהם ליבת עבודתה ולבצר את מעמדה כבמה המרכזית לדיון ציבורי ולהכרעות. במסמך שלהלן שורה ארוכה של הצעות, שאם ייושמו, יש בכוחן לחולל רפורמה של ממש בעבודת הכנסת.
To the book