ספר זה מיועד לאוהבי מוסיקה, אנשי חינוך וחוקרים, מאזינים, משוררים וסופרים וכל אשר מילה וצליל בליבו. הספר בודק את הקשר בין הטקסט והמוזיקה של שירים שהולחנו במאה ה־ 19 : כיצד התייחסו המלחינים שוברט, שומאן, ברהמס, וולף ומאהלר לטקסטים של משוררים בני התקופה, וכיצד עִצבו מחדש את הטקסטים הללו. הם הפקידו את הטקסט בידי שני כלים השותפים לפרשנות: הקול (בפי הזמר או הזמרת) המשקף את הלך הנפש של הדובר, והפסנתר )או התזמורת(, המתארים את האוירה והסביבה החיצונית והפנימית. כך נוצרה ישות או יצירה חדשה כתוצאה מהתמזגות הפואמה והשיר המולחן. המוטו העובר כחוט השני בתוך נפשו של הדובר בשירים השונים הוא בדידות, אהבה נכזבת, געגוע אל הלא מושג, התמזגות עם הטבע ומלנכוליה.
To the book