המספר הוא פונקציה ביצירה הספרותית בעלת אחריות מן המעלה הראשונה. האם בלעדיה ייתכן טקסט ספרותי? מה מקומו של המספר ביצירה הספרותית והאם הוא מבטא את עמדותיהן של פונקציות אחרות? האם הוא פועל בחסות הסופר? מקומו של המספר ביצירה הספרותית נבחן בספר הזה על פי יצירות מן הספרות העברית החדשה. היצירות שנבחרו לדיון הן שתיים משל יוצר אחד כדי לבחון את תפיסת המספר בעיני היוצר. ח"י היצירות הנדונות בספר הן: "בואי הרוח" ו"תיאום כוונות" של חיים סבתו; "שלך סנדרו" ו"מאוחר מדי" של צבי ינאי; "כלה" ו"אררטים" של אורה אחימאיר; "חתונה אוסטרלית" ו"פאני וגבריאל" של נאוה סמל; "מקום אחר ועיר זרה" ו"חשד לשיטיון" של מאיה ערד; "אותו הים" ו"בין חברים" של עמוס עוז; "פתאום אהבה" ו"כל אשר אהבתי" של אהרון אפלפלד; "האיש המאושר" ו"סערה היא מקום רגוע בשבילנו" של צור שיזף; ו"רקמות" ו"אל לאה" של עמיה ליבליך.
To the book