מורן וורנשטיין, ילידת 1980, גדלה בנס ציונה, בגיל שתים-עשרה התייתמה מאביה. ביומנים שהשאירה אחריה תיארה בכנות יוצאת דופן את מה שהתרחש בביתה לאחר מות האב, את הבריחה משם ואת טלטלות החיים שבאו לאחר מכן. זה סיפור של אישה צעירה, חכמה ואמיצה, שבתעצומות נפש אדירות התמודדה עם תוצאות הפגיעה המינית ונאבקה בעוול. זה סיפור שיש בו כאב וקושי, אך גם רגעי חסד וניצחון. לאחר שנים של מאבק נפשי וגופני, פנתה מורן וורנשטיין לארגון "דיגניטס" בבקשה להמתת חסד. היא הלכה לעולמה בשווייץ, בצלילות ובשלווה, בגיל שלושים ושש. בקשתה הייתה כי הדברים שכתבה יראו אור לאחר מותה, וזאת כדי שנלמד להקשיב בלי פחד לנערים ולנערות כמותה ולא נסיט את המבט.
את סיפור חייה ליקט מתוך כתביה חברה הקרוב, יוחאי מיטל. לספר מצורפת אחרית דבר פרי עטו.
To the book