מאז הקמתה מספקת מדינת ישראל שירותי דת יהודיים, והמודל המקובל והמוכר לכך הוא אספקה באמצעות מועצה דתית - גוף מקומי עצמאי ונפרד מהרשות המקומית, המספק שירותים בנושאים של כשרות, שחיטה, מקוואות, נישואין, קבורה, רבנות, עירובין, תמיכות ותרבות תורנית. ואולם אף שהשר לשירותי דת רשאי להורות על הקמת מועצה דתית בתחומה של רשות מקומית, אין חובה חוקית לכך. וכך, ב-42 רשויות שרוב תושביהן יהודים לא ניתנה הוראה כזאת של השר, ובמרביתן מחלקת דת ברשות המקומית היא המספקת לתושבים היהודים את שירותי הדת. מחקר זה סוקר את מודל מחלקת הדת מבחינה משפטית ותקציבית ואת המציאות בשטח ובוחן אם ובאיזה אופן הוא יכול לשמש חלופה למודל המועצה הדתית.
To the book