רועי צאן ונוודים חיו בתקופה הרומית־ביזנטית בשולי ההתיישבות בארץ ישראל , במדבריות הנגב, ביהודה ושומרון ובגולן הבזלתי, והותירו אחריהם עדויות אילמות וכתובות. בספר זה נעשה ניסיון ראשון לחבר באופן שיטתי את הנתונים הייחודיים, המוצנעים במפות הסקרים הארכיאולוגיים ובדוחות החפירה, והיכולים ללמד על התיישבות רועי צאן ונוודים , עם מקורות היסטוריים שונים. באלו נמנים מקורות תלמודיים, מקורות העוסקים בחקלאות הרומית, מקורות נזיריים וצלייניים וכן עדויות מהתרבות הערבית והבדווית המסורתית בשתי המאות האחרונות.
סוגיות רבות הקשורות להיבטים כלכליים והתיישבותיים של רועי הצאן והנוודים נידונות בספר. ביניהן: סביבה ונוף כמקורות מחיה לאוכלוסייה האנושית הנוודית וצאנה, התרבות החומרית ועולם החי הנוודי, המבנה הארגוני־חברתי של האוכלוסייה הנוודית והיחסים בין שבטי הנוודים לבין עצמם ובינם לבין שכניהם והשלטון המקומי והמרכזי, השפעת המציאות הקיומית של הנווד רועה הצאן על פולחנו, אמונתו והתנהגותו המוסרית.
To the book