לא מעט אנשים מתהלכים בעולם בתחושה שהם יצורים עדינים שנקלעו למציאות גסה. מודעת ונהירה יותר או פחות, חוויה זו רוחשת תחת יסודות הווייתם ומקבלת מעמד של מצב קיומי אשר לאורו ועל גבו נבנה השאר: תחושת עצמי, תחושות אחר ועולם, והיחסים ביניהם. ספר זה מתבונן בעדינות כהוויה, כתשתית קיומית וכערך. בין הרהור תיאורטי לתובנות העולות מן ההתנסות, ובהשראת תורת הבודהא והחשיבה הפסיכואנליטית, הוא נוגע בקושי וביופי שבעדינות, ומתחקה אחר הדרך שבה פגיעוֹת החיים יכולות להפוך לחתירה לאמת ולטוב.
To the book