ר' יעקב בן מאיר (1171-1100), נכדו של רש"י, המוכר בכינויו 'רבנו תם', היה ראש וראשון לבעלי התוספות שפעלו בצרפת ובגרמניה במאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה. חידושיו הפרשניים הפכו לאבן פינה בתולדות פרשנות התלמוד, פסקיו פורצי הדרך עיצבו את הדיון ההלכתי בדורות שאחריו, ותקנותיו הנועזות הוכיחו כושר מנהיגות יוצאת דופן. כל אלה יחד השפיעו על דורות של לומדים, מפרשים ופוסקים, והטביעו חותמם על מגמות הפרשנות והפסיקה של חכמי ימי הביניים בכל רחבי הפזורה היהודית. בשבעה־עשר פרקי הספר מתואר עולמו האינטלקטואלי והחברתי של רבנו תם ובין השאר נידונים בו סדר קורות חייו, זהות מוריו ואופי קשריהם עמו, מידת היכרותו עם ספרות חז"ל לסוגותיה ודרכי שימושו בה, דרכי טיפולו בנוסח התלמוד, אופי יצירתו הפרשנית, תקנותיו, פולמוסיו, קשריו עם בני זמנו ומידת השפעתו על בני דורו והבאים אחריהם.
To the book