שירתו של פאול צלאן (1970-1920) מוכרת לנו על שום נושאיה הגדולים: הקינות על מות האם, "פוגת מוות", תפילת החופרים באדמה, שירת האבנים והכוכב, שירי העיוורון והאפלה. שירת צלאן כתובה כעדות, אך העדות חתומה בה באבן. והאבן – כיצד תדבר?
ספר זה קורא בשירת צלאן, מראשיתה ועד אחריתה, ולומד את לשונותיו של השיר, את מילותיו הקשות - המאובנות, את השורות השבורות, הפסוקות בו. הקריאה עוברת ב"כל מועדיו" של השיר, ושואלת על הקשריו, בטרם תעמוד, תמעד על סיפיו. על דרך זו, דרך "המרידיאן" של השירה ("דרך עוקפת", דרך התרגום, מגרמנית), מתעוררת הקריאה בצלאן כשיעור העדות.
To the book