פעילות נמרצת לחינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה התקיימה בחברה היהודית בפלשתינה בשלושים שנות המנדט, שנים של הגירה ושינויים חברתיים, תרבותיים ואתניים ניכרים. מטרת הפעילות החינוכית הזאת הייתה להנחיל רפרטואר רחב של דגמי התנהגות והסדרת חיי היום-יום של הציבור בדרך שנתפסה כמדעית ורציונלית. 'האדם ההיגייני' זוהה עם תרבותיות, עם מודרניות ועם המערב, ובשיח הרפואי הוצגה ההיגיינה כרפרטואר של התנהגויות שהנחלתן נועדה לספק תשתית משותפת של תרבות חיי יום-יום לבני הקהילה הלאומית. חינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה בחברה היהודית בפלשתינה, בראש ובראשונה על ידי ארגון הנשים הציוניות האמריקני 'הדסה', היה אפוא חלק מתהליך בניית התרבות [העברית] ועיצוב 'אדם חדש', מודרני ומערבי; ואולם, בפועל הִבנה הפרויקט ההיגייני הבדלים והבחנות בין קבוצות בחברה הארץ-ישראלית, בראש ובראשונה בין 'יוצאי אירופה' ל'מזרחים', שצוירו כניגודו של האדם ההיגייני.
הספר עומד על המתח שהתקיים בין תהליך בנייתה של תרבות לאומית ובין תהליך ההתמערבות, ומתמקד בגילוייו של המתח הזה בשיח ובפרקטיקה ההיגיינית בהתיישבות הציונית.
To the book