מהם הדינים החלים בישראל על רשויות המדינה כשהן בולשות אחרי הפעילות המקוונת שלנו; האם דינים אלו נותנים מענה ראוי להתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות; האם הפרטיות שלנו מוגנת די הצורך; והאם ישנן תובנות עדכניות בדין הזר שרצוי לתת עליהן את הדעת? חשיפותיו של אדוארד סנודן על היקף המעקב המקוון שסוכנויות הביון של ארצות הברית מקיימות ברשתות תקשורת, בין השאר אחר אזרחיה שלה, פתחו בשנת 2013 דיון ציבורי רחב היקף וחוצה מדינות. הוראות החוק האמריקאי והחקיקה האירופית שהסדירו פעילות זו נבחנו מחדש ועברו רפורמה. ואולם דיון ציבורי ביתרונות ובחסרונות של המעקב המקוון, שמעלה תובנות באשר לעיצובן הרצוי של האסדרה ושל הבקרה המשפטית החלות עליו, פסח כמעט לחלוטין על ישראל. מטרת המחקר המובא כאן לבחון את ההסדרים בדין הישראלי החלים על פעילות של מעקב מקוון מטעם רשויות המדינה. סקירה השוואתית של הסדרים משפטיים בתחום במדינות זרות – בארצות הברית, באיחוד האירופי, בבריטניה, בגרמניה ובהודו – מלמדת על היבטים חסרים בדין הישראלי ועל היבטים הטעונים תיקון והשלמה.
To the book