היחס שבין התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, בין הנצחי והקבועלבין המתפתח והמשתנה, הוא מסודות קיומה וחיוניותה שלההלכה. קולמוסים רבים נשתברו בשאלות היסוד: מהי משמעותםשל המונחים "דאורייתא" ו"דרבנן" והיכן עובר הגבול ביניהם?מהו הקשר בין מדרש ההלכה לבין הכתוב? מניין יונקים חכמים את סמכותם לפרש, לגזור ולתקן? שאלות אלו ואחרות, נדונות בהרחבה בשני השורשים הראשונים של ספר המצוות לרמב"ם ובהשגות הרמב"ן עליהם. יצירת מופת זו של ענקי ימי הביניים, היא אחד מן הדיונים המעמיקים והמקיפים ביותר ביסודותיה של ההלכה בכל הזמנים. במשך הדורות עסקו בה מפרשים ופוסקים בעיקר מן ההיבט ההלכתי, ולאחרונה הוכר ערכה גם בחקר הפילוסופיה של ההלכה. בספר זה זוכה דיונם של הרמב"ם והרמב"ן לניתוח מעמיק, החושף את העקרונות הפילוסופיים והתאולוגיים העומדים בבסיסו, ומראה כי לפנינו שתי השקפות מטא-הלכתיות מגובשות על מהותה של התורה שבעל פה והמערכת ההלכתית כולה.
To the book