ילד שמתחיל לבנות בית מלֶגו בפעם הראשונה, מבין מהר מאוד שאם ישים את כל הקוביות זו מעל זו בטורים גבוהים, הקירות יתנדנדו והבית ייפול. בדיוק כך בנוי גם הבית של הספרות העברית: כל דור מזיז את קוביות הלגו שלו צעד אחד ימינה או שמאלה, כדי שהבניין לא יתמוטט. ובכל דור צצים קוראים חדשים, שמוצאים את הסיפורים מן העבר רלוונטיים לחייהם בהווה. בספר חז"ל עכשיו אחד־עשר סיפורים תלמודיים, המספרים על בחירות אמיצות שעשו חכמים בחייהם הפרטיים והציבוריים. הקריאה בהם זהירה ואיטית: כמו בטיול בטבע, יש ציוני דרך שבהם כדאי להתעכב, לעצור, לנשום. לא לרוץ הלאה לסוף המסלול. כי התלמוד הוא לא משהו שקוראים (כמו המקרא) או משננים (כמו המשנה); התלמוד הוא משהו שלומדים. והספר הזה הוא הזמנה למסע לימודי משותף בשביליו.
To the book