ספר זה מציע שילוב נדיר בין תרבות חזותית, פילוסופיה ומחשבה פוליטית. אריאלה אזולאי קוראת בטקסטים של ולטר בנימין מבעד לדימויים החזותיים – תצלומים, ציורים, סרטים, מבנים וחפצים - שאליהם התייחס ובהם השתמש בכתיבתו. היא עוקבת מקרוב אחרי הדימויים שבנימין ראה והראה, וגם אחרי מה שהחמיץ או הסתיר, ומתעקשת להבין מדוע מסר בנימין תיאורים מוטים כל כך של מה שראה, מדוע השמיט פרטים, בלבל זהויות ותאריכים ושגה בציטוטים. התוצאה היא פרשנות מקורית ומרתקת של כמה מן הטקסטים המרכזיים של בנימין ושל כמה מן הטקסטים היותר אניגמטיים שלו.
To the book