יותר משהיה ברוך קורצווייל סוכן של תרבות אחת וגיבורה של תרבות אחרת, היה, במובנים מרובים, סוכן של חרדה כפי שהיא מתוארת בכתביהם של קירקגור, היידגר והוגים אקזיסטנציאליסטים אחרים. קורצווייל הפך את החרדה הקיומית לציר המרכזי של משנתו הביקורתית ובחשבון אחרון אף העמיד אותה כאופק היצירה התרבותית היהודית בישראל.
באחד משיאיה של יצירתו הביקורתית מנסח קורצווייל באִבחת קולמוס את המילים שבכוחן לשקף גם את תמציתה של ביקורתו התרבותית על מציאות ימינו: ``הוא [האני] מנותק גם מאלוהים. ואם הוא יתברך נוטה חסד כביכול, הרי גם ברכתו וחסדו איחרו... הופעה מאוחרת זו היא לעג והוכחה הפגנתית לשלטון הכסל בעולם. לברכת-אלוהים שאיחרה ולחסדו שבושש לבוא, האני אינו זקוק.`` במקום אחר קובע קורצווייל כי ``קשה לו לאדם המודרני להאמין באלוהים, אבל לא פחות מזה קשה לו להאמין באדם``.
ספר זה מוקדש להבנת הדרך שעשה קורצווייל לגילויו של האדם המודרני, לחשיפתו של היהודי החדש, של הישראלי ``שעלה מן הים`` ולאופן שבו ביקש להצילו מאימת הקיום בהתוותו אופק אלטרנטיבי נועז לתרבותו, שדומה כי זנחה את אלוהיה ונידונה בשל כך לקיפאון. הספר מבקש לבחון באילו כלים פרשניים ופנומנולוגיים עשה קורצווייל שימוש במפעלו הביקורתי-התרבותי; כיצד הציב עצמו מי שעשוי היה בנסיבות חיים אחרות להפוך ל``מנדרין אינטלקטואלי`` של מרכז אירופה, כגיבורה ובמובנים מסוימים אף כנביאה של תרבות אחרת המתעצבת בלב הלבאנט.
ספר זה הוא חיבור מונוגרפי מקיף על ברוך קורצווייל הבוחן לעומק את משמעות ביקורתו הספרותית-תרבותית-תאולוגית ומצביע על הרלוונטיות של ביקורת זו לימינו.
To the book