הספר מתמקד באיתור מאפייני הקינה בשירת אורי צבי גרינברג, הנחשב כגדול משוררי ישראל במאה העשרים, בזיקתם לסוגת-על של הקינה העברית – המורכבת משלושה "טיפוסים אידיאליים": קינה מקראית לסוגיה (קינת יחיד, קינת ציבור,קינה נבואית וקינה אוניברסאלית), קינה תלמודית וקינות חול וקודש של ימי הביניים.
שפע האפשרויות שמציעה סוגת העל של הקינה מאפשר להצביע על אצ"ג כעל ממשיך מובהק של המורשה, ואף-על-פי שבין פֹּארות עֵצוֹ, ששורשיו כשרשי העץ הקדום, נתגלו ענפים זרים – לעתים זרים מאוד – ענפים זרים כגון אלה נשזרו גם בקינה העברית. אצ"ג נבדל ממולידיו במקום הנרחב שהוא מקצה לחריגים הללו, אולם אין בכך כדי לערער על היותו ממשיך נאמן למסורת עתיקה, שתוקפה מעבר לזמנה.
To the book