ספר מקיף זה עוסק בפילוסופיה של ההלכה של אחד מגדולי הפוסקים במאה עשרים. הרב שלמה זלמן אוירבך ) 1995-1910 (, שנולד, חי ופעל בשכונת שערי חסד' בירושלים וכיהן במשך כארבעים שנה כראש ישיבת 'קול תורה', יה דמות ייחודית ומורכבת אשר הייתה מקובלת על כל גוני החברה הדתית ישראל. נוכחותו בקרב הציבור הדתי-לאומי לא הדירה אותו מלהיות גדול 'חרדי', והיותו חרדי לא מנעה מרבני הציונית הדתית והציבור בכללו להיוועץ בו בענייני הלכה ובסוגיות אחרות. לעומת זאת, מן השיח הציבורי הכלל ישראלי נעדר הרב אוירבך כליל, עד כדי כך שביום פטירתו היה דמות אנונימית לחלוטין במערכות העיתונים. הוא הדיר עצמו בקנאות מכל עיסוק פוליטי או אידאולוגי, וכמעט שלא היה מעורב במאבקים ציבוריים כלשהם. עולמו היה מתוחם ב-ד' אמות של הלכה, והוא הפך לאחד מראשי המדברים בסוגיות הלכתיות-אקטואליות רבות, ובהן היחס לחשמל ולפיתוחים טכנולוגיים בשבת וכן סוגיות רפואיות וביו-אתיות. בכך הפך האיש הנחבא אל הכלים שהיה ספון בקיטונו הרחק מאור זרקורי התקשורת, לאחד הרבנים המשפיעים בצורה מכרעת על השיח ההלכתי בעת החדשה.
To the book